יחיאל בע"מ נ' תל אביב

החלטה

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטות מיום 14.3.10 ו – 22.4.10, בדבר הפקדת ערבון ופקדון.

הבקשה הוגשה נוכח הגשת ערעור על ההחלטות הנ"ל.

2. המבקשת הגישה בתיק שבפני ערעור על החלטת כב' ר' ההוצל"פ בכ"ס מיום 10.2.10 שדחתה את בקשתה בטענת פרעתי, לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ.

לטענת המבקשת עיקר טענתה בפני כב' ר' ההוצל"פ התבססה על העובדה כי אין עליה למלא אחר פסה"ד, הואיל ולאחריו גילתה והודתה המשיבה כי המבקשת חויבה במס רכוש שלא כדין.

3. אין חולק כי ההליך המשפטי האחרון בין הצדדים בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ הסתיים בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור שהגישה על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס רכוש. בפסק דין זה ,הדוחה את ערעורה נקבע כי המבקשת לא הצביעה על שינוי נסיבות או נתונים חדשים המצדיקים עיון חוזר בהחלטת ועדת הערר, ועל כן נותרה על כנה קביעתו של ביהמ"ש המחוזי, בדבר דחיית ערעורה על החלטת הועדה.

במסגרת הבקשה בטענת פרעתי, שהוגשה כאמור בפני כ"ב ר' ההוצל"פ העלתה המבקשת טענות לגופו של החיוב במס רכוש, בין היתר, משום שבמסגרת הההליכים המשפטיים שננקטו על ידה ושנדחו לא נדרשו הערכאות השונות לטענות לגופו של החיוב, אלא לנימוקים פרוצדוראליים.

עוד טענה המבקשת לגופו של הליך כינוס שננקט על ידי המשיבה במסגרת תיק ההוצל"פ.

4.כב' ר' ההוצל"פ בהחלטתה נשוא הערעור, קבעה כי טענותיה של המבקשת בגין חיובה במס רכוש נדחו הן בידי שתי ועדות ערר הן ע"י ביהמ"ש השלום, הן ע"י ביהמ"ש המחוזי והן ע"י ביהמ"ש העליון. והואיל ואין ר' ההוצל"פ משמש ערכאת ערעור על החלטות אלו אין מקום לדון בהן במסגרת הבקשה דנן. הערעור דנן צומצם לקביעה זו ולא על חלקה האחר של החלטת כב' ר' ההוצל"פ בדבר דחיית הטענה על פגמים בהליך הכינוס.

5.לטענת המבקשת היות שבבקשתה בטענת פרעתי טענה, כי אין עליה למלא אחר פסה"ד, הרי; כוונת הדברים היתה לחיוב מכח השעבוד ,שלמימושו נפתח תיק ההוצאה לפועל. לטענתה, מועד מתן פסה"ד הינו המועד בו נרשמו השעבודים מכח פקודת המיסים (גביה) . לפיכך, הואיל ואין חולק כי לאחר המועד הנ"ל הופקעו מהמבקשת למעלה מ 53% מהמקרקעין, שבגינם חויבה במס וכי הם לא נרשמו מעולם כמגרשים , ממילא אין מקום לחיובה בדין. בהעדר חיוב במס רכוש על קרקע שהופקעה יש לסגור לטענתה את תיק ההוצל"פ ולבטל את הליך הכינוס.

6.עם הגשת הערעור ע"י המבקשת הוגשה על ידה בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ .

תחילה עוכבו ההליכים בהחלטת כ"ב השופטת בן ארי מיום 4.3.10 כנגד הפקדה כספית בסך של 5000 ₪ עד לקבלת תגובת ב"כ המשיבה. האחרון פירט בתגובתו מיום 11.3.10 את נימוקי ההתנגדות בין היתר,לעניין סיכויי הערעור,סמכות כ"ב ר' ההוצל"פ ,דוקטרינת מעשה בי"ד והתנהלות המבקשת שנגועה לטענתו בשהוי וחוסר ניקיון כפיים.

ב"כ המשיבה ציין בהתנגדותו כי עיכוב הליכי המימוש בהוצל"פ לאחר שצד ג' כבר זכה בהתמחרות שנערכה ואף התקשר עם בנק מלווה הוא בעל אפקט הרסני. עיכוב כנ"ל צפוי לטענתו להביא לחזרתו של הזוכה בהתמחרות מן ההצעה ותיוג הנכס כנכס בעייתי ושלילי נוכח העיכובים הכפויים והבלתי פוסקים במימוש.

עפ"י החלטתי מיום 14.3.10 בתגובה זו הוריתי, כי על המבקשת להגדיל את סכום הערבון כתנאי לקבלת הסעד הזמני לסך של 20,000 ₪.

כאן המקום לציין, כי בניגוד לטענת ב"כ המבקשת ניתנה ההחלטה הנ"ל לאחר הגשת התגובה ולא מחמת יוזמת ביהמ"ש בלא שבאה בפניו כל בקשה .

7.ביום 15.3.10 ניתנה החלטה נוספת בדבר הפקדת ערבון עפ"י תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ כשסכום זה אינו חופף לסכום שנקבע לעיל.

8. ב"כ המבקשת עתרה לביטול ההחלטות הנ"ל, הואיל ולטענתה הן סותרות את ההחלטה הראשונה וניתנו בניגוד לתקנה 364 (ג) לתסד"א, על פיהן הוגבל שיעור הערבון כתנאי למתן סעד זמני עד ל – 50,000 ₪ והגדלתו טעונה טעמים מיוחדים שירשמו.

ב"כ המשיבה בתגובתו עשה אבחנה נכונה ,שאותה קיבלתי על פיה יש להפריד בין ההחלטה מיום 14.3.10 המתנה את מתן הסעד הזמני מסוג עיכוב ההליכים בהפקדת ערבון לבין ההחלטה המאוחרת לכך, עפ"י תקנה 120 (ז) לתקנות ההוצל"פ, התש"ם – 1979 בדבר פקדון להבטחת הוצאות המשיבה.

בקשת המבקשת לביטול ההחלטות הנ"ל, נדחתה על ידי ביום 25.3.10.

כאן המקום לציין, כי בהחלטה הנ"ל נתקבלו נימוקי ב"כ המשיבה בדבר האבחנה הן לענין מקור הסמכות ביסוד שתי ההחלטות הנ"ל והן לענין התכלית העומדת ביסוד כל אחת מה.